Sifre Devarim 13 – ספרי דברים דברים יג‏ – Mikraot Gedolot

תנ״ך

פירוש

(א) אֵ֣ת כׇּל⁠־הַדָּבָ֗ר אֲשֶׁ֤ר אָנֹכִי֙ מְצַוֶּ֣ה אֶתְכֶ֔ם אֹת֥וֹ תִשְׁמְר֖וּ לַעֲשׂ֑וֹת לֹא⁠־תֹסֵ֣ף עָלָ֔יו וְלֹ֥א תִגְרַ֖ע מִמֶּֽנּוּ׃ (ב) כִּֽי⁠־יָק֤וּם בְּקִרְבְּךָ֙ נָבִ֔יא א֖וֹ חֹלֵ֣ם חֲל֑וֹם וְנָתַ֥ן אֵלֶ֛יךָ א֖וֹת א֥וֹ מוֹפֵֽת׃ (ג) וּבָ֤א הָאוֹת֙ וְהַמּוֹפֵ֔ת אֲשֶׁר⁠־דִּבֶּ֥ר אֵלֶ֖יךָ לֵאמֹ֑ר נֵֽלְכָ֞ה^א אַחֲרֵ֨י אֱלֹהִ֧ים אֲחֵרִ֛ים אֲשֶׁ֥ר לֹֽא⁠־יְדַעְתָּ֖ם וְנׇֽעׇבְדֵֽם׃ (ד) לֹ֣א תִשְׁמַ֗ע אֶל⁠־דִּבְרֵי֙ הַנָּבִ֣יא הַה֔וּא א֛וֹ אֶל⁠־חוֹלֵ֥ם הַחֲל֖וֹם הַה֑וּא כִּ֣י מְנַסֶּ֞ה יְהֹוָ֤הי״י֤ אֱלֹֽהֵיכֶם֙ אֶתְכֶ֔ם לָדַ֗עַת הֲיִשְׁכֶ֤ם אֹֽהֲבִים֙ אֶת⁠־יְהֹוָ֣הי״י֣ אֱלֹהֵיכֶ֔ם בְּכׇל⁠־לְבַבְכֶ֖ם וּבְכׇל⁠־נַפְשְׁכֶֽם׃ (ה) אַחֲרֵ֨י יְהֹוָ֧הי״י֧ אֱלֹהֵיכֶ֛ם תֵּלֵ֖כוּ וְאֹת֣וֹ תִירָ֑אוּ וְאֶת⁠־מִצְוֺתָ֤יו תִּשְׁמֹ֙רוּ֙ וּבְקֹל֣וֹ תִשְׁמָ֔עוּ וְאֹת֥וֹ תַעֲבֹ֖דוּ וּב֥וֹ תִדְבָּקֽוּן׃ (ו) וְהַנָּבִ֣יא הַה֡וּא א֣וֹ חֹלֵם֩ הַחֲל֨וֹם הַה֜וּא יוּמָ֗ת כִּ֣י דִבֶּר⁠־סָ֠רָ֠ה עַל⁠־יְהֹוָ֨הי״י֨ אֱלֹֽהֵיכֶ֜ם הַמּוֹצִ֥יא אֶתְכֶ֣ם׀ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֗יִם וְהַפֹּֽדְךָ֙ מִבֵּ֣ית עֲבָדִ֔ים לְהַדִּֽיחֲךָ֙ מִן⁠־הַדֶּ֔רֶךְ אֲשֶׁ֧ר צִוְּךָ֛ יְהֹוָ֥הי״י֥ אֱלֹהֶ֖יךָ לָלֶ֣כֶת בָּ֑הּ וּבִֽעַרְתָּ֥ הָרָ֖ע מִקִּרְבֶּֽךָ׃ (ז) ^בכִּ֣י יְסִֽיתְךָ֡ אָחִ֣יךָ בֶן⁠־אִ֠מֶּ֠ךָ אֽוֹ⁠־בִנְךָ֨ אֽוֹ⁠־בִתְּךָ֜ א֣וֹ׀ אֵ֣שֶׁת חֵיקֶ֗ךָ א֧וֹ רֵֽעֲךָ֛ אֲשֶׁ֥ר כְּנַפְשְׁךָ֖ בַּסֵּ֣תֶר לֵאמֹ֑ר נֵֽלְכָ֗ה וְנַֽעַבְדָה֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים אֲשֶׁר֙ לֹ֣א יָדַ֔עְתָּ אַתָּ֖ה וַאֲבֹתֶֽיךָ׃ (ח) מֵאֱלֹהֵ֣י הָֽעַמִּ֗ים אֲשֶׁר֙ סְבִיבֹ֣תֵיכֶ֔ם הַקְּרֹבִ֣ים אֵלֶ֔יךָ א֖וֹ הָרְחֹקִ֣ים מִמֶּ֑ךָּ מִקְצֵ֥ה הָאָ֖רֶץ וְעַד⁠־קְצֵ֥ה הָאָֽרֶץ׃ (ט) לֹא⁠־תֹאבֶ֣ה ל֔וֹ וְלֹ֥א תִשְׁמַ֖ע אֵלָ֑יו וְלֹא⁠־תָח֤וֹס עֵֽינְךָ֙ עָלָ֔יו וְלֹֽא⁠־תַחְמֹ֥ל וְלֹֽא⁠־תְכַסֶּ֖ה עָלָֽיו׃ (י) כִּ֤י הָרֹג֙ תַּֽהַרְגֶ֔נּוּ יָ֥דְךָ֛^ג תִּֽהְיֶה⁠־בּ֥וֹ בָרִֽאשׁוֹנָ֖ה לַהֲמִית֑וֹ וְיַ֥ד כׇּל⁠־הָעָ֖ם בָּאַחֲרֹנָֽה׃ (יא) וּסְקַלְתּ֥וֹ בָאֲבָנִ֖ים וָמֵ֑ת כִּ֣י בִקֵּ֗שׁ לְהַדִּֽיחֲךָ֙ מֵעַל֙ יְהֹוָ֣הי״י֣ אֱלֹהֶ֔יךָ הַמּוֹצִיאֲךָ֛ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֥ית עֲבָדִֽים׃ (יב) וְכׇ֨ל⁠־יִשְׂרָאֵ֔ל^ד יִשְׁמְע֖וּ וְיִֽרָא֑וּן וְלֹֽא⁠־יוֹסִ֣פוּ לַעֲשׂ֗וֹת כַּדָּבָ֥ר הָרָ֛ע הַזֶּ֖ה בְּקִרְבֶּֽךָ׃ (יג) כִּֽי⁠־תִשְׁמַ֞ע בְּאַחַ֣ת עָרֶ֗יךָ אֲשֶׁר֩ יְהֹוָ֨הי״י֨ אֱלֹהֶ֜יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֛ לָשֶׁ֥בֶת שָׁ֖ם לֵאמֹֽר׃ (יד) יָצְא֞וּ אֲנָשִׁ֤ים בְּנֵֽי⁠־בְלִיַּ֙עַל֙ מִקִּרְבֶּ֔ךָ וַיַּדִּ֛יחוּ אֶת⁠־יֹשְׁבֵ֥י עִירָ֖ם לֵאמֹ֑ר נֵלְכָ֗ה וְנַעַבְדָ֛ה אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר לֹא⁠־יְדַעְתֶּֽם׃ (טו) וְדָרַשְׁתָּ֧ וְחָקַרְתָּ֛^ה וְשָׁאַלְתָּ֖ הֵיטֵ֑ב וְהִנֵּ֤ה אֱמֶת֙ נָכ֣וֹן הַדָּבָ֔ר נֶעֶשְׂתָ֛ה הַתּוֹעֵבָ֥ה הַזֹּ֖את בְּקִרְבֶּֽךָ׃ (טז) הַכֵּ֣ה תַכֶּ֗ה אֶת⁠־יֹ֥שְׁבֵ֛י^ו הָעִ֥יר הַהִ֖וא לְפִי⁠־חָ֑רֶב הַחֲרֵ֨ם אֹתָ֧הּ וְאֶת⁠־כׇּל⁠־אֲשֶׁר⁠־בָּ֛הּ וְאֶת⁠־בְּהֶמְתָּ֖הּ לְפִי⁠־חָֽרֶב׃ (יז) וְאֶת⁠־כׇּל⁠־שְׁלָלָ֗הּ תִּקְבֹּץ֮ אֶל⁠־תּ֣וֹךְ רְחֹבָהּ֒ וְשָׂרַפְתָּ֨ בָאֵ֜שׁ אֶת⁠־הָעִ֤יר וְאֶת⁠־כׇּל⁠־שְׁלָלָהּ֙ כָּלִ֔יל לַיהֹוָ֖הי״י֖ אֱלֹהֶ֑יךָ וְהָיְתָה֙ תֵּ֣ל עוֹלָ֔ם לֹ֥א תִבָּנֶ֖ה עֽוֹד׃ (יח) וְלֹֽא⁠־יִדְבַּ֧ק בְּיָדְךָ֛ מְא֖וּמָה מִן⁠־הַחֵ֑רֶם לְמַ֩עַן֩ יָשׁ֨וּב יְהֹוָ֜הי״י֜ מֵחֲר֣וֹן אַפּ֗וֹ וְנָֽתַן⁠־לְךָ֤ רַחֲמִים֙ וְרִֽחַמְךָ֣ וְהִרְבֶּ֔ךָ כַּאֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖ע לַאֲבֹתֶֽיךָ׃ (יט) כִּ֣י תִשְׁמַ֗ע בְּקוֹל֙ יְהֹוָ֣הי״י֣ אֱלֹהֶ֔יךָ לִשְׁמֹר֙ אֶת⁠־כׇּל⁠־מִצְוֺתָ֔יו אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם לַעֲשׂוֹת֙ הַיָּשָׁ֔ר בְּעֵינֵ֖י יְהֹוָ֥הי״י֥ אֱלֹהֶֽיךָ׃ נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה

הערות

^א נֵֽלְכָ֞ה ל=נֵֽלְכָ֞ה בגעיה ימנית

^ב ‹סס› ל=אין פרשה

^ג יָ֥דְךָ֛ =ל?,ש,ש1,ק3,ו,ל3,ל9 ושיטת-א (מרכא בתיבת תביר)
• ל?=יָֽדְךָ֛ (געיה ותביר) וכך בהקלדה, וכמו כן בדפוסים וקורן

^ד וְכׇ֨ל⁠־יִשְׂרָאֵ֔ל =ק3,ו,ל3 ושיטת-א וכמו כן בדפוסים וקורן
• ל,ל1,ש,ש1,ל9=וְכָל⁠־יִשְׂרָאֵ֔ל (אין מתיגה)

^ה וְחָקַרְתָּ֛ =ל1,ש,ש1,ק3,ו?,ל3,ל9 (בטעם תביר) וכמו כן בדפוסים וקורן
• ל!=וְחָקַרְתָּ֧ (בטעם דרגה)
• הערות ייבין ודותן והמקליד

^ו אֶת⁠־יֹ֥שְׁבֵ֛י =ל?,ל1,ש,ש1,ק3,ו,ל3,ל9 ושיטת-א (מרכא בתיבת תביר)
• ל?=אֶת⁠־יֹֽשְׁבֵ֛י (געיה ותביר) וכך בהקלדה, וכמו כן בדפוסים וקורן

E/ע

הערותNotes

(א) [פיסקא פב]
את כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם – שתהא מצוה קלה חביבה עליך כמצוה חמורה.
אתו תשמרו לעשות – רבי אליעזר בן יעקב אומר ליתן לא תעשה על כל עשה האמור בפרשה.
לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו – מיכן אמרו הניתנים במתנה אחת שנתערבו בניתנים במתנה אחת ינתנו במתנה אחת.
דבר אחר: לא תוסף עליו – מנין שאין מוסיפים על הלולב ועל הציצית תלמוד לומר לא תוסף עליו, מנין שאין פוחתים מהם תלמוד לומר ולא תגרע ממנו.
מנין שאם פתח לברך ברכת כהנים לא יאמר הואיל ופתחתי לברך אומר (דברים א׳:י״א) ה׳ אלהי אבותיהם יוסף עליכם תלמוד לומר הדבר אפילו דבר לא תוסף עליו.
סליק פיסקא (ב) [פיסקא פג]
כי יקום בקרבך נביא – מה משה בכה אמר אף נביאים בכה אמר, מה משה אמר מקצת וקיים מקצת אף נביאים אמרו מקצת וקיימו מקצת, מה משה אמר כלל ופרט אף נביאים אמרו כלל ופרט, או מה משה זקן ובן שמונים ובן עמרם יכול אף הנביאים כן תלמוד לומר נביא מכל מקום.
או חולם חלום – מכלל שנאמר למשה (במדבר י״ב:ח׳) פה אל פה אדבר בו יכול אף הנביאים כן תלמוד לומר או חולם חלום.
בקרבך – לרבות את האשה.
ונתן אליך אות בשמים וכן הוא אומר (בראשית א׳:י״ד) והיו לאותות.
מופת בארץ וכן הוא אומר (שופטים ו׳:ל״ז) אם טל יהיה על הגזה לבדה ועל כל הארץ חרב וגו׳ מהו אומר (שם ו׳:מ׳) ויעש אלהים כן.
סליק פיסקא (ג) [פיסקא פד]
ובא האות והמופת – אמר רבי יוסי הגלילי ראה עד היכן הגיע הכתוב סוף עובדי עבודה זרה ינתן להם ממשלה אפילו על חמה ולבנה כוכבים ומזלות אל תשמע להם מפני מה כי מנסה ה׳ אלהיכם אתכם לדעת הישכם אוהבים.
אמר רבי עקיבה חס ושלום שמעמיד המקום חמה ולבנה כוכבים ומזלות לעובדי עבודה זרה הא אינו מדבר אלא במי שהיו נביאי אמת מתחילה וחזרו להיות נביאי שקר כחנניה בן עזור. (ד) לא תשמע אל דברי הנביא ההוא – ולא החוזר בו.
או אל חולם החלום ההוא – ולא החשוד למפרע.
כי מנסה ה׳ אלהיכם אתכם לדעת הישכם אוהבים.
סליק פיסקא (ה) [פיסקא פה]
אחרי ה׳ אלהיכם תלכו – זה הענן.
ואותו תיראו – שיהא מוראו עליכם.
ואת מצותיו – זו מצות עשה, תשמורו, ליתן לא תעשה.
ובקולו תשמעו – בקול נביאיו.
ואותו תעבודו – עבדו בתורתו עבדו במקדשו.
ובו תדבקון – הפרשו מעבודה זרה ודבקו במקום.
סליק פיסקא (ו) [פיסקא פו]
והנביא ההוא – ולא אנוס.
או חולם החלום ההוא – ולא מוטעה.
יומת כי דבר סרה על ה׳ אלהיכם – והלא דברים קל וחומר ומה המזייף דברי חבירו חייב מיתה המזייף דבריו של מקום על אחת כמה וכמה.
המוציא אתכם מארץ מצרים – אפילו אין לו עליך אלא שהוציאך מארץ מצרים די.
והפדך מבית עבדים – אפילו אין לו עליך אלא שפדאך מבית עבדים די.
להדיחך מן הדרך – נאמר כאן הדחה ונאמרה להלן (דברים י״ג:י״א) הדחה מה הדחה האמורה להלן בסקילה אף הדחה האמורה כאן בסקילה רבי שמעון אומר אין מיתתו של זה אלא בחנק.
דבר אחר: להדיחך מן הדרך – זו מצות עשה.
אשר צוך ה׳ אלהיך – זו מצות לא תעשה.
ללכת בה – לא האומר מקצת ומשייר מקצת.
ובערת הרע מקרבך – בער עושה הרעות מישראל. (ז) [פיסקא פז]
כי יסיתך אחיך בן אמך – אין הסתה אלא טעות כענין שנאמר (מלכים א כ״א:כ״ה) אשר הסתה אותו איזבל אשתו.
אחרים אומרים אין הסתה אלא גירוי שנאמר (שמואל א כ״ו:י״ט) ועתה ישמע נא אדוני המלך את דברי עבדו אם ה׳ הסיתך בי ירח מנחה.
מכלל שנאמר (דברים כ״ד:ט״ז) לא יומתו אבות על בנים למדנו שאין מעידים זה לזה יכול כשם שאין מעידים זה לזה כך אין מסיתים זה את זה תלמוד לומר כי יסיתך אחיך בן אמך.
אחיך – זה אחיך מאביך.
בן אמך – זה בן אמך.
או בנך – בנך מכל מקום.
או בתך – בתך מכל מקום.
או אשת – זו ארוסה.
חיקך – זו נשואה.
או רעך – זה הגר.
אשר כנפשך – זה אביך.
בסתר – מלמד שאין אומרים דבריהם אלא בסתר וכן הוא אומר (משלי ז׳:ט׳) בנשף בערב יום באישון לילה ואפילה אבל דברי תורה אין נאמרים אלא בפרהסיא וכן הוא אומר (שם א׳:כ׳) חכמות בחוץ תרנה וגו׳ בראש הומיות תקרא וגו׳.
אשר לא ידעת אתה ואבותיך – רבי יוסי הגלילי אומר הרי זה דבר גניי לישראל שאומות העולם אין מניחים מה שמסרו להם אבותיהם וישראל מניחים מה שמסרו להם אבותיהם והולכים ועובדים עבודה זרה.
סליק פיסקא (ח) [פיסקא פח]
מאלהי העמים אשר סביבותיכם הקרובים אליך – מהקרובים אתה יודע מה הם רחוקים.
מקצה הארץ ועד קצה הארץ – אלו חמה ולבנה שמהלכים מסוף העולם ועד סופו. (ט) [פיסקא פט]
לא תאבה לו – מכלל שנאמר (ויקרא י״ט:י״ח) ואהבת לרעך כמוך יכול אתה אוהב לזה תלמוד לומר לא תאבה לו.
ולא תשמע אליו – מכלל שנאמר (שמות כ״ג:ה׳) עזוב תעזוב עמו יכול אתה עוזב עם זה תלמוד לומר ולא תשמע אליו.
ולא תחוס עינך עליו – מכלל שנאמר (ויקרא י״ט:ט״ז) לא תעמד על דם רעך יכול אי אתה רשיי לעמוד על דמו של זה תלמוד לומר ולא תחוס עינך עליו.
ולא תחמול – לא תלמד עליו זכות.
ולא תכסה עליו – אם אתה יודע לו חובה אי אתה רשיי לשתוק. (י) מנין שאם יצא מבית דין חייב שאין מחזירים אותו לזכות תלמוד לומר כי הרוג.
יצא זכיי מנין שמחזירים אותו לחובה תלמוד לומר תהרגנו.
ידך תהיה בו – מצוה ביד הניסת להמיתו מנין לא מת ביד הניסת ימות ביד כל אדם תלמוד לומר ויד כל העם באחרונה. (יא) [פיסקא צ]
וסקלתו באבנים – יכול באבנים מרובות תלמוד לומר (ויקרא כ׳:כ״ז) באבן אי באבן יכול באבן אחת תלמוד לומר באבנים אמור מעתה לא מת בראשונה ימות בשניה.
כי בקש להדיחך – נאמר כאן הדחה ונאמר להלן הדחה מה הדחה האמורה כאן בסקילה אף הדחה האמורה להלן בסקילה.
מעל ה׳ אלהיך המוציאך – אפילו אין לו עליך אלא שהוציאך מארץ מצרים מבית עבדים די.
סליק פיסקא (יב) [פיסקא צא]
וכל ישראל ישמעו ויראון – משמרים אותו עד הרגל וממיתים אותו ברגל שנאמר (דברים י״ז:י״ג) וכל העם ישמעו ויראו דברי רבי עקיבה.
רבי יהודה אומר אין מענים בבית דין אין לי אלא זה בלבד.
מנין לאומר אעבוד אלך ואעבוד נלך ונעבוד אזבח אלך ואזבח נלך ונזבח אקטר אלך ואקטר נלך ונקטר אנסך אלך ואנסך נלך וננסך אשתחוה אלך ואשתחוה נלך ונשתחוה תלמוד לומר ולא יוסיפו לעשות כדבר הרע הזה, לא כדבר ולא כרע ולא כזה.
יכול אף המגפף והמנשק והמרביץ והמרחיץ והסך והמלביש והמנעיל והמעטיף תלמוד לומר הזה זה בסקילה ואין כל אלו בסקילה.
סליק פיסקא (יג) [פיסקא צב]
כי תשמע – ולא החוזר והמצתת.
יכול יהא רטוש תלמוד לומר ודרשת וחקרת ושאלת היטב – ודרשת מן התורה וחקרת מן העדים, ושאלת מן התלמידים.
באחת עריך – עיר אחת עושים עיר הנדחת ואין עושים שלש עיירות נדחות יכול אף לא שתים תלמוד לומר באחת עריך.
אשר ה׳ אלהיך נותן לך – בכל מקום.
לשבת שם – פרט לירושלם שלא נתנה לבית דירה. (יד) [פיסקא צג]
יצאו אנשים – ולא נשים, אנשים ולא קטנים, אנשים אין פחות משנים.
בני בליעל – בלי עול בני אדם שפרקו עולו של מקום.
מקרבך – ולא מן הספר.
וידיחו את ישבי עירם – ולא יושבי עיר אחרת.
לאמר – בהתראה.
נלכה ונעבדה אלהים אחרים אשר לא ידעתם. (טו) ודרשת וחקרת ושאלת היטב – מכלל שנאמר (דברים י״ז:ד׳) והוגד לך ושמעת ודרשת היטב, היטב היטב לגזירה שוה מלמד שבודקים אותו בשבע חקירות.
בדיקות מנין תלמוד לומר והנה אמת נכון הדבר.
אם סופנו לרבות בדיקות מה תלמוד לומר חקירות חקירות אמר אחד איני יודע עדותם בטלה בדיקות אמר אחד איני יודע ואפילו שנים אומרים אין אנו יודעים עדותם קיימת.
אחד חקירות ואחד בדיקות בזמן שמכחישים זה את זה עדותם בטלה.
נעשתה התועבה הזאת – לרבות גרים ועבדים משוחררים.
סליק פיסקא (טז) [פיסקא צד]
הכה תכה – מנין לא יכולת להמיתו במיתה האמורה בו המיתו באחת מכל מיתות האמורות בין קלות בין חמורות תלמוד לומר הכה תכה. מנין יצא ידך לא יצא ידי תלמוד לומר הכה תכה.
את יושבי העיר ההיא – מיכן אמרו אין מקיימים את הטפלים אבה חנן אומר (דברים כ״ד:ט״ז) לא יומתו אבות על בנים בעיר הנדחת הכתוב מדבר.
הכה תכה את יושבי העיר ההיא – ולא יושבי עיר אחרת מיכן אמרו החמרת והגמלת העוברת ממקום למקום הרי אלו מצילים אותה.
לפי חרב – לתוך פיה של חרב שלא תנוולם.
החרם אותה – פרט לנכסי צדיקים שבחוצה לה.
ואת כל אשר בה – לרבות נכסי צדיקים שבתוכה מיכן אמרו נכסי צדיקים שבתוכה אובדים ושבחוצה לה פולטים ושל רשעים בין מתוכה ובין מבחוצה לה אובדים.
ואת בהמתה – ולא בהמת הקדש.
סליק פיסקא (יז) [פיסקא צה]
ואת כל שללה – לרבות נכסי רשעים שבחוצה לה.
אל תוך רחבה – אין לה רחוב עושים לה רחוב.
היה רחוב חוצה לה מנין שכונסים אותו לתוכה תלמוד לומר אל תוך רחובה.
ושרפת באש את העיר ואת כל שללה – ולא שלל שמים מיכן אמרו אילנות המחוברים מותרים והתלושים אסורים בורות שיחים ומערות וכתבי הקודש מותרים שנאמר שללה ולא שלל שמים.
דבר אחר: שללה ולא שלל שמים.
מיכן אמרו ההקדשות שבתוכה יפדו תרומות ירקבו מעשר שני וכתבי הקודש יגנזו.
כליל לה׳ אלהיך והיתה תל עולם – וכן הוא אומר (יהושע ו׳:כ״ו) וישבע יהושע בעת ההיא לאמר ארור האיש לפני ה׳ אשר יקום ובנה את העיר הזאת את יריחו, וכי אין אנו יודעים שיריחו שמה אלא שלא יבנו אותה ויקראו שמה עיר אחרת ושלא יבנו עיר אחרת ויקראו שמה יריחו, (שם) בבכורו ייסדנה ובצעירו יציב דלתיה יכול שוגג תלמוד לומר (מלכים א ט״ז:ל״ד) כדבר ה׳ אשר דבר ביד יהושע בן נון אמור מעתה מזיד היה.
סליק פיסקא

[פיסקא צו]
לא תבנה עוד – לא תעשה אותה אפילו גנות ופרדסים אפילו שובך יוני הרדסאות כדברי רבי עקיבה. (יח) ולא ידבק בידך מאומה מן החרם – מיכן אמרו נטל מקל או מלגז או כרכר או שרביט כולם אסורים בהניה נתערבו באחרים כולם אסורים בהניה מה יעשה להם יוליך הניה לים המלח. כללו של דבר כל הנהנה מעבודה זרה יוליך הניה לים המלח.
למען ישוב ה׳ מחרון אפו – כל זמן שעבודה זרה בעולם חרון אף בעולם נסתלקה עבודה זרה מן העולם נסתלק חרון אף מן העולם.
ונתן לך רחמים ורחמך – לך רחמים ולא לאחרים רחמים מיכן היה רבן גמליאל ברבי אומר כל זמן שאתה מרחם על הבריות מרחמים עליך מן השמים אין אתה מרחם על הבריות אין מרחמים עליך מן השמים. והרבך, כמה שנאמר (בראשית כ״ו:ד׳) והרביתי את זרעך ככוכבי השמים.
כאשר נשבע לאבותיך – הכל בזכות אבותיך. (יט) כי תשמע בקול ה׳ אלהיך – מיכן אמרו התחיל אדם לשמוע קמעה סופו לשמוע הרבה.
לשמור את כל מצותיו אשר אנכי מצוך היום – שתהא מצוה קלה חביבה עליך כמצוה חמורה.
לעשות הישר בעיני ה׳ אלהיך – זו היא שרבי ישמעאל אומר הישר בעיני שמים. מהדורת על־התורה בהכנה (כל הזכויות שמורות) המבוססת על מהדורת הרב אליעזר פינקלשטיין (CC BY 3.0)

הערות

E/ע

הערותNotes

הערות

Tanakh

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון